גזר דין בתיק ת"פ 13796-03-10

רקע עובדתי

1.         הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") וקטטה, לפי סעיף 191 לחוק.

2.         מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם והמתלונן עובדים בחברת "בונדט" בנתב"ג. ביום 2.10.09 ובעקבות ויכוח ביניהם, נגח הנאשם בפניו של המתלונן וסדק את אפו שהתנפח ודימם. מיד ובסמוך התקוטטו השניים, המתלונן אחז בחולצת הנאשם, הם נפלו ארצה והנאשם ישב על המתלונן שהכהו בראשו.

כתוצאה מנפילתם, נתפסה רגלו של המתלונן בשולחן, הסתובבה ונגרם לו שבר בקרסול שהצריך ניתוח וגיבוס.

עתירות הצדדים ותמצית טענותיהם

3.         במוקד הדיון ניצבות השאלות שבמחלוקת בין הצדדים, בדמות החזרה המתבקשת מהרשעת הנאשם וסוג העונש שיושת עליו.

ב"כ המאשימה עתרה להותיר את הרשעת הנאשם בעינה ולהשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

הודגשו חומרת מעשיו של הנאשם, התרשמויות שירות המבחן, אמירות הנאשם מלפניו שאינן מתיישבות עם נוסח כתב האישום המתוקן והצורך להעדיף את אינטרס הציבור בענישתו.

4.         ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן לחזרה מהרשעת הנאשם והשתת צו של"צ והוסיף כי הוסכם על  רכיב פיצוי בענישתו.

הודגשו עברו הנקי של הנאשם, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, הליך הגישור הפלילי שהתנהל והניב את ההסדר הדיוני בין הצדדים והתיקון המהותי שהוכנס בכתב האישום, ממנו נלמד כי החבלה החמורה שנגרמה למתלונן הינה תוצאת התגרה בינו לבין הנאשם.

עוד הפנה הסנגור להתרשמויות שירות המבחן ולהודיית הנאשם המשקפת חרטה כנה והפנמת פסול מעשיו.

הנאשם עובד כעמיל מכס בנתב"ג ונטען כי לנוכח רגישותו הבטחונית של המקום, הרשעה בפלילים תימנע המשך העסקתו. הסנגור הפנה לתכתובת בנושא וכן לתעודת הוקרה, מכתבי המלצה ותעודת שחרור בעניין הנאשם, שסומנו כדבוקה אחת כנ/1.

עוד ציין הסנגור את נסיבות חייו הקשות של הנאשם והדגיש את מחלת הסרטן שפקדה את אמו ואת תמיכת הנאשם בה.

בנוסף, טען הסנגור לסיכון קטן להתנהגות עתידית פורצת חוק מטעם הנאשם.

5.         הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, הביע התנצלות וחרטה על מעשיו, הבהיר כי אכן יכל לפעול אחרת והדגיש כי לעולם לא ישוב לסורו.

מתחם הענישה

6.         כמצוות המחוקק בסעיף 40 ג' (א) לחוק, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירות שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה הקבוע בסעיף 40 ב' לחוק, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות.

7.         במעשיו, פגע הנאשם בזכותו היסודית של המתלונן לאוטונומיה על גופו. אין צריך להרחיב באשר למוגנות הנדרשת לכל אדם מפני מעשי אלימות ולנוכח החבלות שנגרמו למתלונן, מידת הפגיעה של הנאשם בערך חברתי זה גבוהה.